צור קשר: 054-8020228

עקב אחרינו בפייסבוק

וועדת שחרורים [וועדת שליש]

כלל יסוד הוא כי על אסיר לרצות את מלוא תקופת העונש שנגזרה לחובתו על ידי בית המשפט, וכי לא עומדת לו זכות קנויה שעונש זה יקוצר.

יחד עם זאת, החוק מקנה סמכות שבשיקול דעת לוועדת השחרורים להעניק שחרור מוקדם לאסיר אשר עומד באמות המידה הקבועות בחוק שחרור על תנאי ממאסר [נחקק ביוני 2001].

ואולם, חרף העובדה כי לאסיר לא עומדת זכות מהותית לשחרור מוקדם, הרי שעומדות לו כלל הזכויות הדיוניות הנוגעות לעניין זה.

חוק שחרור על תנאי ממאסר קובע את השיקולים שבהם רשאית או אף חייבת הוועדה להתחשב. בין השיקולים האלה, על הוועדה לשקול את שאלת מוכנות האסיר להליכי שיקום, על סמך חוות דעתה של רשות שיקום האסיר. על הוועדה שלקול את השינוי שחל באסיר מבחינת הבנת חומרת מעשיו ולקיחת אחריות עליהם.
השיקולים של מסוכנות האסיר ושל מידת הבנתו את חומרת מעשיו עומדים בבסיס ההחלטה אם לאפשר לאסיר שחרור מוקדם אם לאו.

על הוועדה לשקול את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולבטחון המדינה, כמו גם את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא. לשם כך, על הוועדה להביא בחשבון, בין היתר, נתונים ביחס לעבירה בשלה מרצה האסיר עונש מאסר, נסיבות ביצועה וחומרתה, כתבי אישום התלויים ועומדים נגדו ונסיבותיהם וכן הרשעותיו הקודמות ותקופות המאסר שנשא בגינן.

בסופו של דבר על הוועדה להשתכנע כי חל באסיר שינוי בולט וממשי שיש בו להצדיק את שחרורו על תנאי ממאסר.